<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן מ"ג</h1>
<h2>דף סו:</h2>
גבינה שהתליעה נפש היפה תאכלנה בתולעת שבה והוא שלא פירשו. וכן המים שהשריצו בכלים מותר לשתות השרץ עם המים. וכן מי בורות שיחין ומערות הרי הן ככלים אבל חריצין ונעיצין לא. ומי בורות שיחין ומערות שהשריצו שוחה ושותה מהן ואינו נמנע אבל לא יקח מן המים בידו או בכלים משום דשרץ השורץ על הארץ קרינא ביה לפי שפירשו. פירשו לדפני הכלי או הבור וכיוצא בו ממקום ברייתן וחזרו לתוך המים מותרין. והמסנן משקין [ואכל התולעים] שנבראו בהן [תולעים או יבחושין או כיוצא בו] אע"פ שהחזירן לכלי ואכל מהן כזית לוקה שהרי פירשו ממקום ברייתן. וכל אלו השיעורין כשלא אכל בריה שלמה כמו שכתבנו.
<h2>דף סז:</h2>
תולעת הנמצא במעי הדגים אע"פ שאינו דרך בית הרעי אסורין פעמים שנכנסין דרך אזנו כשהוא ישן. וכן הנמצאות במוח הבהמה וברגליה והנמצאת בבשר אסורה אבל דג [מליח] שהתליע הרי הוא כפירות שהתליעו אחר שנעקרו וכתב הר"ף ז"ל תולעים הנמצאים בחתיכת בשר או בחתיכת דג שבאו (מחיי) [בחיי] הבהמה או הדג אסורין ואותן שבאו אחר שחיטה מחמת סירחון הבשר או הדג מותרין לאחר שימותו אבל אם מחיים פירשו על הבשר אסורין לעולם כמו שפירש על גבי גג של תמרה. ובהא לא חיישינן דבשעה שמדיח הבשר במים יבאו על הבשר לחוץ שאם היו בחוץ [היו] נופלין. והרשב"א ז"ל (בבית ג' שער ג') כתב תולעים הנמצאים במעי הבהמה אפילו בין עור לבשר אסורין וכן אותן הנמצאים במעי הדגים. אבל אם נמצאים בין עור לבשר או בתוך הבשר מותרין שאלו באמת מבשרן נגדלו ולפיכך מותרין שהדגים אינן בני שחיטה והטעם מפני מה אסורין הנמצאים בבהמה לפי שאין דבר שבבהמה מותר כי אם בשחיטה ע"כ. והר"ף ז"ל כתב ותולע הנמצא בריאה ולא ידעינן אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה פריש פליגי בה אמוראי ואזלינן בה לחומרא ואסרינן לה.
